רוב האנשים שמגיעים אליי לטיפול בנדודי שינה בטוחים שהבעיה שלהם מתחילה בלילה.
הם מתארים את אותו רגע מוכר: שוכבים במיטה, האור כבוי, הגוף עייף – אבל השינה לא מגיעה.
ואז מתחיל המאבק: מחשבות, בדיקות שעון, ניסיון “להירגע”, לפעמים גם תסכול או פחד.

אבל האמת הפחות מוכרת היא שנדודי שינה כמעט אף פעם לא מתחילים בלילה עצמו.
הם מתחילים הרבה קודם – ביום.

נדודי שינה (אינסומניה) הם לא בעיה של “חוסר יכולת לישון”, אלא בעיה של עוררות יתר.
מערכת העצבים נשארת דרוכה גם כשכבר הגיע הזמן לנוח.
הגוף אולי עייף, אבל המוח עדיין במצב של “כוננות”.

הרבה גורמים יכולים להחזיק את העוררות הזו:
לחץ מתמשך, עומס רגשי, חרדה, מחשבות טורדניות, ניסיון לשלוט בשינה, וגם הרגלים יומיומיים שלא נראים קשורים בכלל ללילה – אבל משפיעים עליו מאוד.

כאן בדיוק נכנס טיפול בנדודי שינה בגישה קוגניטיבית-התנהגותית.
בניגוד לטיפים כלליים או לפתרונות מהירים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי לאינסומניה לא מנסה “להפיל” שינה.
הוא עובד על פירוק הגורמים שמחזיקים את הגוף והראש ערים – ומאפשר לשינה לחזור באופן טבעי.

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאם רק “נתאמץ יותר” – השינה תגיע.
אבל שינה לא מגיבה למאמץ.
ככל שמנסים יותר לשלוט בה, כך היא מתרחקת.

בטיפול אנחנו לומדים לזהות:

• אילו מחשבות מחזיקות את העוררות
• אילו הרגלים מחזקים את נדודי השינה בלי שנשים לב
• ואיך ליצור מחדש תנאים שבהם השינה חוזרת להיות אוטומטית

וזו נקודה חשובה:
נדודי שינה הם מצב הפיך.
גם אם הם נמשכים חודשים או שנים, זה לא אומר שמשהו “התקלקל” במוח או בגוף.
זה אומר שנוצר דפוס – ודפוסים אפשר לשנות.

אם אתם מרגישים שהשינה שלכם הפכה למאבק, שהלילה מנהל אתכם, או שהעייפות כבר משפיעה על היום – כדאי לעצור רגע ולבדוק מה באמת קורה.

🔗 לחץ כאן כדי למלא שאלון קצר לאינסומניה
https://insomnia.co.il/questionnaire/