רבים מהאנשים שמגיעים לטיפול בנדודי שינה שואלים את אותה שאלה:
“למה זה קורה לי?”
הרי פעם ישנתי מצוין. לא קרה אסון גדול. אז איך הגעתי למצב שבו הלילה הפך למאבק?

האמת הפשוטה היא שאינסומניה כמעט אף פעם לא נובעת מגורם אחד בלבד. בדרך כלל מדובר בשילוב של כמה גורמים – גופניים, נפשיים והתנהגותיים – שנכנסים יחד למעגל שמזין את עצמו.

כדי להבין איך יוצאים מנדודי שינה, צריך קודם להבין איך הם התחילו – ובעיקר, מה ממשיך להחזיק אותם היום.

לחץ וסטרס – הטריגר הנפוץ ביותר

אצל רבים, האינסומניה מתחילה בתקופה של עומס: עבודה, לימודים, משבר אישי, מחלה, לידה או שינוי משמעותי בחיים.
הלחץ מפעיל את מערכת החירום של הגוף – אותה מערכת שאמורה לעזור לנו לשרוד, לא להירדם.

גם אחרי שהתקופה הלחוצה חולפת, הגוף לפעמים “שוכח” איך לכבות את הדריכות. השינה לא חוזרת אוטומטית, והלילות הלבנים מתחילים לעורר פחד ודאגה בפני עצמם.

מחשבות וחרדת שינה – כשהמוח הופך לאויב

אחד הגורמים המרכזיים בנדודי שינה הוא לא מה שקורה ביום, אלא מה שקורה בראש בלילה.

מחשבות כמו:

• “אם לא אישן עכשיו – מחר אני אהיה גמור”

• “אני חייב להירדם”

• “שוב זה קורה לי”

המחשבות האלו נשמעות הגיוניות, אבל בפועל הן מפעילות את הגוף, מעלות דופק ומתח – ומרחיקות את השינה עוד יותר.

כאן כבר לא מדובר רק בחוסר שינה, אלא בחרדת שינה. וזה אחד האתגרים המרכזיים בכל טיפול בנדודי שינה.

הרגלים לא מודעים שמחמירים אינסומניה

הרבה פעמים, בניסיון להתמודד עם העייפות, אנחנו מפתחים הרגלים שעוזרים בטווח הקצר – אבל מחזקים את הבעיה בטווח הארוך.

למשל:

• כניסה מוקדמת מדי למיטה “כדי להספיק לישון”

• הישארות במיטה שעות ערים

• נמנומים ארוכים במהלך היום

• שימוש במסכים במיטה

• תלות בכדורי שינה או בטקסים קבועים

הרגלים כאלה משבשים את דחף השינה הטבעי ומלמדים את המוח שמיטה = ערות, דאגה ומאבק.

גורמים רפואיים ופיזיולוגיים

לפעמים נדודי שינה קשורים גם לגורמים גופניים:

• כאבים כרוניים

• שינויים הורמונליים (כמו בגיל המעבר)

• דום נשימה בשינה

• תסמונת הרגליים העצבניות

• תרופות מסוימות

במקרים כאלה חשוב לשלב טיפול רפואי מתאים, אך גם אז – פעמים רבות מתווסף רובד של אינסומניה התנהגותית שדורש טיפול ייעודי.

מצב נפשי: חרדה, דיכאון וטראומה

אינסומניה נפוצה מאוד לצד חרדה, דיכאון או טראומה. לפעמים היא מתחילה בעקבות המצב הנפשי, ולפעמים היא זו שמחמירה אותו.

כך נוצר מעגל:
מצב נפשי → שינה גרועה → החמרה רגשית → עוד פחות שינה.

בדיוק בגלל זה, טיפול בנדודי שינה הוא לעיתים קרובות מפתח משמעותי לשיפור כללי במצב הנפשי.

אז למה זה לא “עובר לבד”?

כי אחרי כמה שבועות או חודשים, האינסומניה כבר לא תלויה רק בטריגר המקורי.
היא הופכת לדפוס נלמד של ערות, מאמץ ופחד סביב השינה.

ופה בדיוק נכנס טיפול מקצועי.

טיפול בנדודי שינה – לטפל בגורמים שמחזיקים את הבעיה

הטיפול היעיל ביותר לאינסומניה כרונית הוא טיפול קוגניטיבי־התנהגותי לאינסומניה (CBT-I).
הוא לא מתמקד רק ב“לישון יותר”, אלא ב:

• פירוק חרדת השינה

• שינוי הרגלים שמחזיקים את הבעיה

• חיזוק דחף השינה הטבעי

• החזרת הביטחון ביכולת לישון

כשהטיפול מותאם לגורמים האישיים של כל אדם – השינה יכולה להשתקם, גם אחרי שנים של נדודי שינה.

לסיכום

אינסומניה היא לא חולשה, ולא גזירה משמיים.
היא תוצאה של שילוב גורמים – ורובם ניתנים לשינוי.

כשהשינה מפסיקה להיות מאבק, הגוף זוכר לבד איך לעשות את מה שהוא יודע לעשות מאז ומתמיד.